מבחר


אורי פקלמן


פאריס 2001



Omnes vulnerant ultima necat






קמטי צחוק 

 


                                     

                     וְלָמָּה תִּתְכַּחֲשִׁי? סוֹדֵךְ נִגְלָה.                

                     וּמִסְתּוֹרַיִךְ נֶחְשְׂפוּ לַכֹּל.                

                     אַתְּ שֶׁתָּמִיד הָיִית אִשָּׁה,                

                     עַכְשָׁו כְּאוֹר מֵאִיץ נִסְחֶפֶת לַסָּגֹל.                

                                     

                     וְלָמָּה הִתְנַפַּצְתְּ אֶל הַמַּרְאָה?                

                     וּקְוַרְץ לִבֵּךְ שׁוּב לֹא פּוֹעֵם כְּמִגְדַּלּוֹר.                

                     אַתְּ שֶׁתָּמִיד הָיִית כָּל-כָּךְ גֵּאָה,                

                     כְּאוֹר עָכוּר נִשְׁבַּרְתְּ לְקֶשֶׁת הָאָפֹר.                




 


                     מַה זָרוּ הַיָּמִים מַה נִגָּפוּ?                

                     וְלָמָּה הַזְּמַן זוֹחֵל?                

                     וּבַחֲצוֹת הַלַּיְלָה                

                     מַה טַעַם לְיַלֵּל?                

                                     

                     גֵּרַמְתָּ אֶת מֵחַ הָאֵבֶל                 

                     עַכְשָׁו הַזְּמַן לִחְיוֹת                

                     אַתָּה לוּלְיָן עַל חֶבֶל                

                     אָסוּר לְךָ לִמְעֹד                

                                     

                     הֶבֶל הֲבָלִים שׁוּב הֶבֶל                

                     הַזְּמַן פּוֹחֵד לַחֲלֹף                

                     נְטֹשׁ אֶת חֲגִיגוֹת הַסֵּבֶל                

                     עֲגֹן אֶת יְגוֹנְךָ לַחוֹף                


שמש כפרות 

 


                                     

                     יָד בִּגְרוֹגֶרֶת הַשֶּׁמֶשׁ שְׁנִיָּה בְּכַרְבֹּלֶת חַמָּה                

                     עֲנָנָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת כְּמִשְׁמָר עַל חוֹמָה                

                     יָרֵחַ שֶׁל נֵאוֹן יַבְהִיל (עוֹד שָׁעוֹת) אוֹהֲבִים אֶל הַיָּם                

                     בֵּינְתַיִם קִצְרֵי-נְשִׁימָה גַּלִּים מִשְׁתַּבְּרִים בְּקִצְבָּם.                

                     יְגִיעֵי-יָמִים הַשֶּׁמֶשׁ אוֹרָה מֵעוֹרְכֶם דְּבַשׁ                

                     יְלָדַי נְטוּלֵי הַתְּמִימוּת אַל חֲשָׁשׁ                

                     בַּיָּם יֵשׁ סְלָעִים וּדְגִיגִים אֲפֹרִים                


רני עקרה לא ילדה 

 


                     אוֹסֵר חֲרָמוֹת עַל רַחְמֵךְ                

                     מֶה הָיָה לוּ הָיָה יַלְדֵּךְ?                

                     הֵן אַתְּ שׁוֹמֵמָה עֲקָרָה,                

                     (בַּעֲלֵךְ עִם הַמַּזְכִּירָה).                

                                     

                     אַתְּ תָּשׁוּבִי אֵלָיו, לֶעָפָר,                

                     וְתִהְיִי שָׁם תּוֹשֶׁבֶת גֵּרָה.                

                     מַה לָךְ וְלָאֲדָמָה?                

                     אַתְּ זָרָה לַפִּרְיוֹן, עֲקָרָה.                

                                     

                     לוּ הָיוּ הַדְּבָרִים אֲחֵרִים                

                     אוּלַי לֹא הָיִית מָרָה.                

                     נִתְּנוּ לָךְ מְעַט עֲשׂוֹרִים                

                     אֲבָל לֹא נִתְּנָה לָךְ בְּרֵרָה.                

                                     

                     הוּא אֵלַיִךְ יָשׁוּב, בַּעֲלֵךְ,                

                     וְאֵלַיִךְ יָרִיק מְרֵרָה.                

                     שְׁאָר יַלְדוּת הוּא עִשֵּׂב מִלִּבֵּךְ                

                     (הוּא שׁוֹכֵב עִם הַמַּזְכִּירָה!).                

                                     

                     אוֹסֵר חֲרָמוֹת עַל רַחְמֵךְ                

                     חִדְלִי מִתְּפִלָּה אֲרוּרָה                

                     אוֹר הַיּוֹם מְלַטֵּף אֶת לֶחְיֵךְ                

                     אַתְּ לֹא תִּהְיִי הוֹרָה                

                     לֹא יִשְּׂאוּ אֶת שֵׁם בַּעֲלֵךְ.                




 


                     כַּמָּה יָמִים וְלֵילוֹת אַתְּ אוֹבֶלֶת?                

                     וּמַהוּ אָרְכּוֹ שֶׁל נְהַר הַמֵּתִים?                

                     בַּחֲלוֹם אַתְּ רָאִית אֶת אָבִיךְ -                

                     אַתְּ עוֹלָה בַּמִּשְׁעוֹל וּמְשַׁנֶּנֶת                

                     "עָקֹב לְמִישׁוֹר"                

                     *                

                     סַגְסֹגֶת הַיּוֹם מִתְפּוֹרֶרֶת                

                     מֵאָפֹר לְאָפֹר וְאָפֹר                

                     עֲנָנַת הָאֵבֶל נוֹשֶׁבֶת                

                     כְּפוֹר                

                     *                

                     עוֹד שִׁבְעָה יָמִים, מַעְגָּל יֻשְׁלַם                

                     סְפֹר יָמִים חוֹלְפִים, אֵין בְּכָךְ אָשָׁם                

                     *                

                     בְּבִרְכַּיִם רַכּוֹת הִיא עוֹמֶדֶת                

                     עִם לֵב קָשֶׁה מִשְּׁכוֹל                

                     הָאֲדָמָה תִּסְפֹּג הַכֹּל                

                     *                

                     עוֹד מְעַט וְאָמוּת בָּעַצְמִי                

                     בִּגְלַל זֶה אֲנִי בּוֹכָה                

                     הַמָּוֶת לֹא נוֹתֵן לִי מְנוּחָה                

                     עֲתִידִי נִמְחָה לְשִׁכְחָה                


נדודי- שינה / פיתוי 

 


                     אֲנִי הַחֲלוֹם שֶׁרוֹדֵף לֵילוֹתַיִךְ                

                     נוּחִי יַלְדָּה, לְכִי לִישֹׁן.                

                     אֲנִי הַחוֹלֵם שֶׁיּוֹצְרֵךְ לַיִל-לַיִל                

                     מִשֶּׁבֶר צְלִילִים מֵאֵפֶר הַיּוֹם.                

                                     

                     אֲנִי הַפֵיָה שֶׁהָפְכָה לֵילוֹתֶיךָ                

                     מִנִּים בְּלֹא נִים לְעַיִן פְּקוּחָה.                

                     אֲנִי הַמִּצְלוֹל שֶׁרוֹקֵד בְּמוֹ-פִּיךָ                

                     כְּשַׁלְהֶבֶת כְּחֻלָּה עַל לָשׁוֹן חֲרוּכָה.                

                                     

                     הַצְּלָלִים שׂוֹחֲקִים לָךְ וְתַחַת כּוֹתֶרֶת                

                     כָּתַבְתְּ הֲבָרוֹת בְּמַחְבֶּרֶת כְּרוּכָה.                

                     הַצְּלָלִים מְשַׂחֲקִים, הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת                

                     עִצְמִי אֶת עֵינַיִךְ, שְׁנַת-מְנוּחָה.                

                                     

                     הָאוֹר שֶׁכִּבִּיתָ עִרְטֵל אֶת הַחֶדֶר                

                     בְּלִי לִרְאוֹת עֵינֶיךָ רוֹאוֹת רַק אוֹתִי!                

                     כִּי בְּכִיס מִכְנַסְךָ בַּפִּנְקָס הַקָּרוּעַ                

                     רָשַׁמְתָּ מֵאָה פְּעָמִים אֶת דְּמוּתִי.                

                                     

                     הַצְּלָלִים שֶׁרָקַחְתִּי קוֹדְחִים כְּאַלְפַּיִם                

                     אוֹרוֹת נְחִיתָה בְּלֵב הַמִּדְבָּר                

                     וְתַחַת כָּל סֶלַע רַקֶּפֶת אוֹ צֶפַע                

                     לְיָד עֲרוּמָה מַמְתִּינִים לִקְטִיפָה.                


שיקוי 

 


                                     

                     מִוְּרִידַיִךְ שָׁתִיתִי יוֹם אַחַר יוֹם.                

                     וְעָבְרוּ שָׁנִים.                

                     עַכְשָׁו הֶאֱפִילוּ יָמִים. זֶה אָיֹם.                

                     אַחֲרֵי שָׁנִים,                

                     לֹא רָוִיתִי וַאֲנִי עוֹד צָמֵא, יַקִּירָה.                

                     וְעוֹבְרִים יָמִים.                




 


                     שׁוּבִי לְשָׁם וּתְנִי לָאָשָׁם                

                     אֲשֶׁר לָאָשָׁם                

                     בְּעֶרֶב עָכוּר, הָסִירִי אִפּוּר                

                     וּרְאִי בַּמַּרְאָה                

                     הוֹד וְהָדָר                

                     וּרְאִי הַשָּׁעָה רְחוּמָה                

                     שׁוּבִי אֵלָיו כְּחַיָּל מִן הַקְּרָב                

                                      

                     כְּמִכְתָּב בְּלִי כְּתֹבֶת תְּשׁוּבָה                

                     וְאַל תְּבַקְּשִׁי סְלִיחָה                

                     וְאַל תְּנַשְּׁקִי לוֹ, וּבַל תִּתְחַנְּפִי. לֹא                

                     בָּאָה שָׁעָה.                

                     חַיָּיו עַל הַכַּף חַיָּב שֶׁיִּסָּלַח                

                     וְאַתְּ לֹא חַיֶּבֶת דָּבָר                

                     כְּשֶׁתָּשׁוּבִי אֵלָיו, אִם תָּשׁוּבִי אֵלָיו                

                     הוּא שׁוּב אוֹתָךְ יֹאהַב                




 


                                     

                     אֲנִי הָרוּחַ הַפּוֹרֵעַ יַלְדֻיּוֹת                

                     גְּזָר דִּין שֶׁאֵין עָלָיו עִרְעוּר                

                     וְאַל תִּבְכִּי יַלְדָּה עַל גּוֹרָלֵךְ                

                     עַל שֶׁבִי בּוֹ נָפַלְתְּ בְּתֹם                

                                     

                     אֲנִי הַשֵּׁד הַמְּרֻשָּׁע שֶׁהָפַךְ אוֹתָךְ אִשָּׁה                

                                     

                     אֲנִי הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֵד עַל עֲלוּמִים                

                     חֶלְקַת נָוֵךְ הֵשַׁבְתִּי לַמִּדְבָּר                

                     אֲנִי עָנָן שֶׁבִּמְלוֹא עִבּוּר                

                     אוֹצֵר טִפּוֹת - חַף מֵרַחֲמִים                

                                     

                     הָיִיתִי שָׁם כְּשֶׁהַבּוּשָׁה אָבְדָה בִּקְרַב הַהַתָּשָׁה                

                                     

                     בְּשָׁדַיִךְ נָגַעְתִּי הָרִאשׁוֹן                

                     וְאִתִּי בְּתוּלַיִךְ נִבְתְּקוּ                

                     אֲנִי מוֹלֶדֶת דּוֹרוֹת הַמַּכְאוֹבִים                

                     וְהָאָרֶץ שֶׁתָּמִיד גָּלוּת                

                                     

                     אֲנִי הָאֵשׁ שֶׁלָּחֲשָׁה בְּשִׁלְהֵי יַלְדוּת עִקְשָׁה                

                                     

                     עַכְשָׁו שָׁקַעְתִּי אֶל הַמַּעֲרָב                

                     וְיַלְדוּתֵךְ אִתִּי                

                     רוּחִי תִּשָּׂא אֶת שֶׁאֹהַב                

                     בְּאֵבֶל שִׁיטָתִי                




 


                     שֶׁקֶר הַיֹּפִי וְהֶבֶל הַחֵן,                 

                     צָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁהַכֹּל מִתְנַוֵּן.                

                                      

                     דִּין הַמְּשׁוֹרֵר לְתַעֵד בְּלִי לַחְטֹא                

                     אֶת כָּל הַקְּמָטִים שֶׁקּוֹדְמִים לְמוֹתוֹ.                

                                      

                     כִּי הָעוֹר מִתְקַמֵּט, וְתָוָיו הֵם מְצוֹק                

                     עֵמֶק הַבֶּכִי שֶׁל קֶמֶט הַצְּחוֹק.                


שיר לשרון (מארש) 

 


                                     

                     " רד אלינו אווירון                

                     קח אותנו ללבנון                

                     נהרג בשביל שרון                

                     ונחזור בתוך ארון "                

                     שיר עם ישראלי                

                                     

                     אֲפֹר, וָרֹד, וְרִידִים                

                     הַזֶּרֶם לֹא פּוֹסֵק                

                     בְּכֹל הַפַּרְבָרִים                

                     שְׁמוּעָה פּוֹעָה בְּחֵיק                

                     הוֹרֵי הַיְלָדִים:                

                     פְּרָטִים לֹא נְהִירִים                

                     דְּבָרִים עַל דָּם, עַל עוֹר -                 

                     בָּרַדְיוֹ - עַל גְּדוּדִים                

                     עַל הַמָּסָךְ - שָׁחֹר                

                     וּלְבַן שֵׁמוֹת זָרִים                

                     וּפֶתַע מֻכָּרִים.                




 


                                     

                     צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה, רַעַשׁ נִבְלָע בְּרַעַשׁ.                

                     חֶרֶשׁ הַלֵּב מַאֲדִים וְשָׁב בִּתְשׁוּבַת כַּחַשׁ.                

                      שֶׁקֶט! הַיֶּלֶד נִרְדָּם. הַיּוֹם נִבְלָע בָּעֶרֶב.                

                     חֲלוֹם הָזוּי לָפוּת כְּיָד סְבִיב קַת הַחֶרֶב.                

                                     

                     הַלַּיְלָה מִתְנַחֵל בִּמְחִלּוֹת עֵינַיִם,                

                     כּוֹרֶה תְּמוּנוֹת מִתּוֹךְ מַרְאוֹת הַיּוֹם. רֵחַיִם                

                     טוֹחֲנוֹת אֶת זִכְרוֹנוֹ הַמְּפֹרָר.                

                     אַךְ אֵין מָקוֹם לְרַחֲמִים הַבֹּקֶר הַנִּחָר                

                                     

                     מוֹחֶה אֶת הַלֵּילוֹת לְשִׁכְחָה.                

                                     

                     (צֶלַע בְּצֶלַע שְׁלוּבָה, הַלֵּב שְׁלוּב-עוֹרְקִים                

                     רֹב הַלֵּילוֹת מִתְאַיְּדִים)                

                                      

                                      




 


                                     

                     מַיִם עוֹמְדִים עַל זְכוּתָם לַעֲמֹד                

                     וְהַיֶּלֶד הָרַךְ לוֹמֵד לַחֲמֹד                

                     רֶגַע זָחוּחַ נְטוּל מַשְׁמָעוּת                

                     שֶׁל הֱיוֹת בְּלִי עָתִיד בְּעֶנְגַּת הַשְּׁהוּת                

                     עָמוּם וְעָטוּף כִּבְכֶסֶת הַפּוּךְ                

                     בְּהוֹוֶה מִתְמַשֵּׁךְ שֶׁנִּמְתָּח כְּחִיּוּךְ                

                                      




 


                                     

                     חֲרִישִׁי כַּפַּטִּישׁ הַהוֹלֵם בַּבָּשָׂר                

                     יְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ וְיֵדַע: אֵין אַכְזָר                

                     מִזִּכְרוֹן הַיַּלְדוּת הַמְּרַחֵף בָּאֲוִיר                

                                      

                     עִקֵּשׁ כְּתָוֵי מַנְגִּינָה מְאוּסָה                

                     וְעָמוּם כִּדְקִירַת נְזִיפָה מְהַסָּה                

                     הוּא יוֹדֵעַ לָאֵבֶל הַזֶּה אֵין תְּרוּפָה                

                                      

                     וְאֵין הוּא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ                

                     וְאֵין הוּא יָכוֹל לִזְכֹּר                

                     מִי הָיָה, וּמָתַי וּמַה הוּא הָרֶגַע                

                     שֶׁנֶּחְרַט וְנוֹתַר כִּשְׂרִיטָה                




 


                                     

                     עִם הַשָּׁנִים אִסּוּרִים מִתְקַלְּפִים                

                     הַמִּלִּים נֶחְשָׂפוֹת                

                                     

                     עִם הַשָּׁנִים הַחוֹבָה לְדַבֵּר                

                     עוֹלָה עַל סִכְרֵי פִּתּוּיֵי-הַשְּׁתִיקָה                

                                     

                     עִם הַשָּׁנִים קְמָטִים עַל הַמֵּצַח                

                     נֶחְרָצִים כְּטַבְלַת הַיֵּאוּשׁ שֶׁל אָסִיר                

                                     

                     עִם הַשָּׁנִים אַתָּה קוֹבֵר                

                     אֶת הַשָּׁנִים שֶׁנָּשְׁלוּ בְּבוֹר רָדוּד יוֹתֵר                

                     עִם הַשָּׁנִים אַתָּה נִזְכָּר                

                     עִם הַשָּׁנִים אַתָּה זוֹכֵר                

                     עִם הַשָּׁנִים וְהַדְּמָעוֹת                

                     עִם הַשָּׁנִים אַתָּה צוֹבֵר                

                     שָׁנִים וְשׁוּם דָּבָר אַחֵר.                

                                     




 


                                     

                     הָעֶרֶב שְׂפָתִי חֲסֵרָה לִי יוֹתֵר                

                     וְזֵכֶר שֶׁל רֵיחַ שָׁכוּחַ                

                     מְרַחֵף בְּאַפִּי וְאֵינוֹ מְוַתֵּר                

                                      

                     הָעֶרֶב שְׂפָתִי חֲסֵרָה לִי יוֹתֵר                

                     וּמִלִּים מִשָּׂפָה אַחֶרֶת                

                     אוֹרוֹת מֵאָזְנַי עִנּוּי מְטַרְטֵר                

                                      

                     הָעֶרֶב שְׂפָתִי חֲסֵרָה לִי יוֹתֵר                

                     כִּי הִגַּרְתִּי הַגֵּר וְעוֹדֶנִּי                

                     כָּל שָׁעָה כָּל דַּקָּה כָּל שְׁנִיָּה מְהַגֵּר                

                                      

                     הָעֶרֶב שְׂפָתִי חֲסֵרָה לִי יוֹתֵר                

                     וְצָרִיךְ שֶׁאֵדַע לֹא לִשְׁכֹּחַ                

                     שֶׁעָלַי לְהַמְשִׁיךְ וּלְהַגֵּר                




 


                                     

                     וַיְהִי יוֹם וַיְהִי לֵיל בַּגָּלוּת                

                     הַאִם תְּלַמְּדוּ עָלַי זְכוּת?                

                     הַאִם לֹא כִּוַּנְתִּי נָכוֹן?                

                     הַאֶהֱיֶה בְּתָכְנִית הַתִּיכוֹן?                

                                     

                     כָּל מַה שֶׁלּוֹפְתֵנִי עִבְרִי.                

                     עַכְשָׁו זֶה בָּרוּר וּבָרִי:                

                     צָרְפָתִית עָלַי וְאֵחַת                

                     לִנְקֹם נִקְמַת לְשׁוֹנִי הָאַחַת.                

                                     

                     מוֹרַי הָרָעִים, חֲבֵרַי לַכִּתּוֹת                

                     אַל בְּאַפְּכֶם. לֹא אוּכַל לְשַׁטּוֹת,                

                     לֹא אָהַבְתִּי אֶתְכֶם. לֹא לָמַדְתִּי רֹךְ.                

                     סַבְלָנוּת, הַשִּׁיר לֹא אָרֹךְ.                

                                     

             שִׁירִי הוּא לְךָ בַּשּׁוּרָה הַשְּׁלִישִׁית           
             יֶלֶד רָזֶה בְּלִי סִבֹּלֶת נַפְשִׁית           
             וּלְךָ לַשָּׁמֵן, וְלָךְ לַמְּמֻשְׁקֶפֶת,           
             עוֹד מְעַט הַיַּלְדוּת מִתְקַלֶּפֶת.           

             יֵשׁ עוֹלָם, אֲמִתִּי, בּוֹ תֵּדְעוּ אַהֲבָה           
             וּמְלֵאוּת וְעָצְמָה וְקִיּוּם וְחֶדְוָה           
             הָנִיחוּ לָהֶם, תְּנוּ לְרוֹאֵי-הַחֶשְׁבּוֹן           
             לִרְדּוֹת וּלְהָצִיק וּלְהַתֵּל. הָעֶלְבּוֹן           
                        
             יִשָּׁכַח. (אַל תֵּלְכוּ לַצָּבָא)           
             דְּעוּ מַה טוֹב. וּרְאוּ בּוֹ סִבָּה           
             לַסֵּבֶל הַזֶּה. אַל חֲשָׁשׁ הוּא יִגְוַע           
             אַחֲרָיו מַתְחִילָה הַמְּסִבָּה.           
                        
             וְהַרְבּוּ בְּקֹהֶלֶת בִּתְהִלִּים בְּאִיּוֹב בִּשְׁמוּאֵל-הַנָּגִיד וּבְלֵאָה וְדַלְיָה.           




 


                                     

                     כְּפִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים לַעֲצֹר גַּלִּים                

                     וּכְפִי שֶׁנֵּדַע לְנַמֵּק בִּפְנֵי צְבָא-הַשָּׁמַיִם                

                     וּכְכָל שֶׁהַזְּמַן בְּעִבְרִית לֹא יֵדַע                

                     אֶלָּא יַלְדוּת וּבַחֲרוּת וְזִקְנָה                

                     וְכַמָּה שֶׁכֹּל הָעֲבֵרוֹת נִתָּנוֹת לִמְחִילָה                

                     וְעַל-פִּי הַשִּׁעוּר שֶׁלָּמַדְנוּ בְּסֵפֶר                

                     וְלַמְרוֹת הַסָּפֵק שֶׁכּוֹסֵס עֲצָמוֹת                

                     וְכָל עוֹד לְכַמָּה מִלִּים נוֹתְרָה מַשְׁמָעוּת                

                                     

                     שָׁרִיר וֶאֱמֶת וְיַצִּיב וְקַיָּם                

                     אַתְּ אִשְׁתִּי.                

                     לִבִּי לָךְ.                

                                     





Ori Pekelman (c) 2005